<h1>תוספות רי"ד מהדורא קמא על מגילה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מגילה נקראת בי"א כו' אמר רבב"ח א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנים זמניהם אבל חכמים אמרו אין קורין אותה אלא בחמיסר מיתבי אמר ר' יהודא אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ר' יהודא אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע אפילו בזה"ז איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא (איכא דאמרי אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה תנ"ה אמר ר' יהוד' אימתי כו' ואסיק רב אשי דבריית' ר"י בר' יהוד' היא דאיכ' דתני לה הכי ודוקא הוא כי היכי דלא תקשי ר' יהוד' דמתני' ר' יהודא אומר אימתי מקום שנכנסין וכו' דמשמע אפי' בזמן הזה ודוק). קשי' לי אמאי מוקמי בתיובת' ולא מתרצינן דלעולם רבנן לא דרשי זמניהם אלא ר"ע דריש ליה כדאמרן ור' יהודא כר"ע סבירא ליה דדריש ליה ופליג עליה בהא מילת' דאלו ר"ע ל"ש ליה בין קודם חורבן בין לאחר חורבן ור' יהודא שני ליה. ויש לתרץ דאימתי משמע שבא לפרש דברי המשנה ולא לחלוק עליו.
<h2>דף ב:</h2>
קרא דמדינה ומדינה עיר ועיר לדרשא אתיא כדריב"ל דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך. פי' ולהכי איצטריך עיר ועיר לחלק בין עיירות הסמוכות לכרכים לשאר עיירות.
<h2>דף ג.</h2>
תרגום של נביאים יב"ע אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזע' א"י ד' מאות פרסה וכו' יצתה בת קול ואמרה מי וכו' עמד יב"ע על רגליו. פי' דכיון דכתב תרגומא דקראי לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא. ויבינו במקרא אלו הטעמים ק"ל כיון דאנשי כה"ג סידרו הטעמים למה נסתפקו רבותינו במקראות התלואים כגון שאת וקם אחור משוקדים והיה להם להוכיח ע"י הטעמים. משפחה ומשפחה למה לי אמר ר' יוסי בר' חנינא להביא משפחת הכהנים והלוים שמבטלין עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. ירושלמי ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן משפחה ומשפחה אלו הכפרים מדינה ומדינה אלו הכרכים עיר ועיר אלו העיירות.
<h2>דף ד.</h2>
דייקא נמי דכתיב ויבן אסא וגו' אמר (התורה) [המורה] דייק' נמי ל"ג ונ"ל דגרסי ליה ומהא דייק מדכתיב ויבן אסא.
<h2>דף ד:</h2>
פיסקא חל להיות ערב שבת כו'. ירושלמי אמר ר' יוסה לית כאן חל להיות בשני לית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צומא רבא בחד שובה חל להיות בשבת צומא רבה בעריבתה פי' אין לנו עכשו שיחול י"ד באדר לא בשני שבת ולא בשבת מפני יום הכיפורים שיחול בערב שבת ואחר שבת ותיקנו ב"ד לדחותו אבל יחול י"ד באדר ביום רביעי ואע"ג דמיקלע יום שביעי של סוכות שהוא יום שבת בשבת דמעיקרא לא תיקנו אלא שלא יחול יוה"כ בע"ש ואחר שבת אבל על יום ערבה לא חשבי ואחר זמן רב חזרו ותיקנו שלא יחול יום ערבה בשבת ולא קבעינן י"ד באדר בזב"ד כדכתבית בפרק קמא דראש השנה.
חל להיות בשבת כו' ה"ג חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר והכי כתיבה מתני' בירושלמי וגרסי' התם בעון קומי ר' זעירה איתא חמי חל להיות כרכים [בשבת] קורין ע"ש חל להיות עיירות בשבת ידחו ליום הכניסה אמר ר' לא מפני כבוד הכרכים שלא יהו אומרים ראינו כרכים וכפרים קורין כאחת מעתה עיירות לא ידחו ליום הכניסה שלא יהו אומרין ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת מעתה חל להיות בשני חל להיות בחמישי אשכח תני כפרים ועיירות קורין כאחת.
כמאן אזלא הא דאמר ר' חלבו אמר ר' חיי' פורים שחל להיות בשבת הכל נדחין ליום הכניסה ס"ד והא איכא מוקפין דעבדי למחר אלא כל הנדחה ידחה ליום הכניסה כמאן כר' קשי' לי כיון דמתני' גרסי' הכא מאי אתא ר' חלבו לאשמעי' אטו מתני' אתא לאשמעי' וליכא למימר דמתני' לא גרסי' הכא דהא אוקימנא לרישא כר' וסיפא נמי בע"כ לא פליגא אדר' והא אשכחן דר' הכי קסבר דעיירות נדחות ליום הכניסה ותו דהא בירושלמי מוכח דה"ג.
<h2>דף ה.</h2>
הוה עובדא וחש לה להא דרב אסי. אמר רבינו יצחק מפאס זצוק"ל אע"ג דחש לה רב להא דרב אסי קיי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמרי' לקמן אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא במגלה הכתובה בכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בציבור מכלל דביחיד יצא ושמעי' מינה דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד. ובהלכות גדולות פוסק הלכה כרב אסי וכך נראה לי דהילכתא כרב אסי ור' יוחנן לא קאי כרב דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא ורב אסי נמי דאמר בעשרה לא אמר אלא לכתחלה ומשום פרסומי ניסא אבל אם קראה ביחיד מודה רב אסי דיצא וה"נ פירש המורה ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה מצוה לחזור אחר עשרה משום פרסומי ניסא אבל אי לא משכח עשרה לא אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור בקריי' ביחיד והוא לא אמר אלא מצוה לקרותה וכיון דאשכחן דחש רב לדרב אסי הלכה כרב אסי דלכתחלה בעינין עשרה. ומה שעושין עכשיו העולם שמקדימין וקורין אותה שלא בזמנה בעשרה מפני שבזמנה לא יהיה להם עשרה נ"ל שהוא טעות שאין איסור לקרותה ביחיד אלא מצוה בעלמא הוא לקבץ עשרה ומשום מצוה בעלמא לא מקדימין לקרותה שלא בזמנה אלא ימתין בזמנה ויקראנה ביחיד.
שלא בזמנה פירש המורה כגון כפרים המקדימין. וכך מצאתי כתיב דשדרי ממתיבתא היכא דנפיק בשיירא או פירש בספינה קורין בארבעה עשר וכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא אותה בי"ד יעשה ואם אינו יכול לעשות קורא אותה בי"א ובי"ב ובי"ג אבל בעשרה או מן העשרה ולמטה אינו יכול לקרות לפי שאין זמן קריאתה אלא בי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו.
פיסקא איזו היא עיר גדולה כו'. מנין שאין מונין ימים לשנים. פי' אע"פ שימי שנת הלבנה הם שנ"ד פעמים שב"ד עושין אותן שנ"ג או שנ"ה ולא אזלי בתר חשבון הימים אלא כיון דשלמי יב"ח נשלם השנה וכן החודש הוא כ"ט ימים ומחצה ואין מחשבין השעות אלא פעמים כ"ט ימים ופעמים ל' ימים.
והקהל מאחרין ולא מקדימין. ירושלמי ר' בא בשם ר' חייא בר בא ר"ב חייא בשם ר' יוחנן מפני התקיעה רב יצחק בריה דר' חיי' אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזרה אמר רב מתנה על שם לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
<h2>דף ה:</h2>
הנולד בו אע"פ שלא נתרבה בו ושנתרבה בו אע"פ שלא נולד בו. לא נתברר לי יש ספרים שכתוב בהו נוטל פרס מאת המלך.
חזקיה קרא מגילתא בטברי' בארביסר ובחמיסר דמספק' ליה אי מוקפת חומה מיב"נ אי לא וכן רב אסי קרי מגילתא בהוצ"ל בארביסר ובחמיסר דמספק' ליה אי מוקפת חומה מיב"נ אי לא. מהכא מוכח דכל עיר שאנו מסופקין עליה אם היתה מוקפת חומה מיב"נ אם לא שצריכין לקרות בי"ד ובט"ו. אבל מדרב משה זצוק"ל כתב דדוקא אותן כרכין הידועין שמוקפין חומה מיב"נ קורין בט"ו אבל אותן שאין ידועין קורין בי"ד ואי אית דטעי בדחזקי' דקרי מגילה בטבריה בי"ד ובט"ו משום דמספק' ליה אי מוקפת חומה מיב"נ התם כדאמר' בסיפא היינו טעמא דמספק' ליה משום דחד גיסא דכוורא ימא כו'. ואינו נ"ל דהא דהדרינן למימר הכי לאו למימרא דאילו הוה מספק' ליה אי הות מוקפת חומה אי לא הוה עביד שפיר אלא משום דאקשי ליה אמאי מספק' ליה והא אשכחן דמוקפת הוה מש"ה הדרינן למימר הכי אבל לעולם אפי' אי הוה מספקא ליה הוה ניחא לה דהא רב אסי בהוצל לא קרי ליה בי"ד ובט"ו אלא משום דמספק' לי' אי הוה מוקפת חומה מיב"נ אי לא.
<h2>דף ו:</h2>
פיסקא קראו את המגילה כו' ואמר רב פפא סדר פרשיות איכא בינייהו. פי' בין ת"ק לר"ש דאע"ג דתרווייהו חדא מילתא קאמרי דחוזרין וקורין אותה ביום השני אפ"ה איכא ביניהו סדר פרשיות דאילו בין ת"ק לר' אלעזר בר' יוסי איכא ביניהו מקרא מגילה.
<h2>דף ז:</h2>
פיסקא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. בפ' בתרא דיו"ט מקשה עלה ממאי דתנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ומוקים לה להא מתני' כבית שמאי.
<h2>דף ח.</h2>
פיסקא אין בין כו' תניא בפ"ק דתוספת' מגילה אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים אין בין זב לנדה אלא קרבן. ומצאתי תשובה לרבינו פלניא גאון בר אביי זצוק"ל וששאלתם נדה שטבלה בים עלתה לה טבילה או לא כך הראני מן השמים שנדה דאוריית' עלתה לה טבילה בים מפני שהים כמקוה הוא ומקוה בו טובלין כל חייבי טבילות נדות ויולד[ו]ת ומצורעין וטמאין בנבלה ובשרץ ובעל קרי חוץ מזב שנאמר בו ורחץ בשרו במים חיים וטהר ועכשיו כל נדות שבישראל ספק זבות הן ואין עולה להן טבילה במקוה אלא צריכות לטבול במים חיים שכך שנינו כל המים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים דברי ר"מ ר' יהודא אומר הים הגדול כמקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעין ולקדש בהן מי חטאת ומשנה זו הלכה היא ששנוי' היא כאן ושנויה במקואות לומר שהלכה היא וכר' יוסי דקי"ל ר' מאיר ור' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי שאמר פסולין לזבים ולמצורעים וכל נדות ספק נדות ספק זבות הן ואינו נראה לי דהא תניא בפירוש דזב טעון ביאת מים חיים אבל זבה אפי' במקוה.
<h2>דף ח:</h2>
פיסקא אין בין ספרים כו'. ירושלמי אין עושין יריעות פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה הדה דתימר בתחלה אבל בסוף אפילו כל שהוא ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור וצריך שיהא כותב על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום נחושתן ואם שינה פסול לא יהא כותב חציו על עור וחציו על קלף אבל כותב הוא חציו על עור חיה טהורה וחציו על עור בהמה טהורה.
<h2>דף יט:</h2>
הכל כשרין לקרוא את המגלה כו' לא ס"ד מדסיפא ר' יהודא רישא לאו ר' יהוד'. קשי' לי כיון דמתני' ר' יוסי היא ולא ר' יהודא אמאי לא פליג ר' יהודה ומכשיר בחרש כי היכי דפליג ומכשיר בקטן.
<h2>דף כ.</h2>
אין מביאין ראיה מן הקטן. ואע"ג דתנן אלו נאמנין להעיד בגדלן על מה שראו בקטנן כו' התם במילי דרבנן כדמוקמי לה בפ' ב' דכתובות אבל בדבר תורה אינו נאמן ומקרא מגילה דבר תורה שהרי מצאו לה רמז מן התורה כדאמרן בפירקין דלעיל.
<h2>דף כא.</h2>
הקורא את המגלה עומד כו'. תניא בפ"ב דתוספתא מגילה א"ר שמעון בן אלעזר מעשה בר"מ שקראה בביהכ"נ של טבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין כיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה. ואמרינן עלה בירושלמי זה קורא וזה מברך ר' חונה בשם ר' ירמיה מיכן שהשומע כקורא. גרסי' בירושלמי עזרא התקין שתהא אשה חופפת ובודקת קודם (לנידתה) [לטהרתה] שלשה ימים דבית ר' ינאי ור' בא בר כהן בשם רב הונא כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות.
<h2>דף כג.</h2>
פיסקא זה הכלל כו' ת"ר הכל עולין למנין שבעה כו'. סיומא דבריית' בפ"ג דתוספתא מגילה איתא הכי בני הכנסת שאין להן מי שקורא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפילו שבע פעמים. ירושלמי ר' זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה משבעה קרויות. מדקאמר למנין שבעה ש"מ לשלשה ולארבעה אינו עולה. ומאי דתנן לקמן קטן קורא בתורה ומתרגם דוקא למנין שבעה קאמר ומה שסתמה במשנה פירשה.
איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה כו'. אמר רבינו יצחק מפאס זצוק"ל והילכתא עולה דאמרי' בפ' בני העיר ר"ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד קורא מכי תשא עד ועשית כיור נחושת והיינו מפטיר אלמא עולה מן המנין וכן הלכה ואינו נ"ל דההיא חד דקאמרי התם אינו אלא השביעי שצריך לקרוא בפרשת שקלים והמפטיר קורא עוד באותה פרשה ולעולם מהתם לא מוכח דמפטיר עולה למנין שבעה. ובהלכות גדולות של רבינו שמעון קייר"א זצוק"ל בהלכות צורכי ציבור מצאתי כתוב אין המפטיר עולה למנין חמשה ששה ושבעה מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה כדי לעשות כבוד לתורה ובירושלמי מצאתי כתוב ר' חלבו ורב מתנא ושמואל בר שילת בשם רב שבעה חוץ מן המפטיר בנביא עיין בהלכה ט"ו דספר הלקט.
<h2>דף כג:</h2>
פיסקא הקורא בתורה כו'. ירושלמי בא בריה דר' חייא בר בא ר' חייא בשם ר' יוחנן הי' קורא בתורה ונשתתק זה שהיה עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אין תימר ממקום שפסק הראשונים נתברכו [לפניהן ולא לאחריהן האחרונים נתברכו] לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה. תניא בפ' ג' דתוספת מגילה הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המצוות לא יענה אחר עצמו אמן ואם ענה הרי זה דרך הבורות.
<h2>דף כה:</h2>
מעשה דוד ואמנון לא ניקרין ולא מתרגמין. פירוש פליגא ברייתא אמתני' דתני ניקרין ולא מתרגמין.
<h2>דף כו.</h2>
בני העיר שמכרו כו' אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר כו'. פירש המורה לא שנו (אלא) שאין מורידין דמים מקדושתן וזה הפתרון נ"ל עיקר דרבא אמתני' קאי. וראיתי כתוב לאחר שפי' דאכנסת של כרכים שהיא של רבים דאמרן לעיל דלא מצי מזבני לה קאי ואינו נ"ל חדא דל"ש לא מיתמר אלא אמתני' וברייתא אבל על מימרא דאמוראי אמרינן לא אמרן ותו כיון דביהכ"נ דכרכים הוא דרבים היכי מצי ז' טובי העיר לזבוני בלא רשות הבעלים אלא ודאי אמתניתן קאי דמירי בביהכ"נ של כפרים. עיין במהדורא תנינא.
<h2>דף כט:</h2>
ראש חודש אדר כו' אלא מ"ד צו את קרבני מאי שני כו'. מיכן מוכיח שר"ח שחל להיות בשבת שהשביעי הקורא פרשת ר"ח צריך להתחיל מצו ולא תימא דוקא בחול דנפישי גברי קרינן מצו אבל בשבת דליכא אלא חד גברא יקרא ובראשי חדשיכם שהיא ענין ר"ח ולא יותר שאילו כן הרבה שנא ושנא דאלו בשאר ראשי חדשים שחלו להיות בשבת קרינן ובראשי חדשיכם בלחוד ובר"ח אדר שחל להיות בשבת קרינן נמי צו ואמאי אידחיק לתרוצי תירוצא אחרינ' אלא לאו ש"מ כך היה מנהגם בראש חודש שחל להיות בשבת להתחיל מצו כמו שעושין בחול.
<h2>דף ל:</h2>
ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. פי' המורה יום ראשון דחולו של מועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי ותליתאה ביום הרביעי והרביעי שהוא נוסף בשביל חולו של מועד הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום ג' שני קורא ביום ד' שלישי קורא ביום ה' והרביעי קורא ביום ג' וביום ד' שהן ספיקי היום וכן תמיד קורא הרביעי מה שקרא הראשון ושני חוץ מיום אחרון של חולו של מועד שאי אפשר לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל בפני עצמו לפיכך יום ז' של חולו של מועד הראשון קורא וביום החמישי שני קורא ביום ו' שישי קורא ביום ז' והרביעי קורא ביום ו' וביום ז' שהן ספיקי היום. אבל רבינו יצחק מפאס זצוק"ל כתב גרסי' בסוכה בפ' אחרון אתקין אמימר בנהרדעי דמדלגי דלוגי וקא פריש גאון כך מנהג בשתי ישיבות ביום הראשון וביום השני שהן שני יו"ט קורין בחמשה עשר יום בלבד וביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא בהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום השלישי והרביעי קורא וביום השני וביום השלישי ויום רביעי קורא כהן וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי וישראל קורא וביום הרביעי והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי ועפ"י הסדר הזה קורין בכל יום ויום עד יום השביעי. וזה נ"ל שאינו מחלק (ביום) [בין] יום השביעי לשאר הימים וכזה הסדר מצאתי בהלכות גדולות של רבינו שמעון קיירא זצוק"ל בסדור פרשיות של ימים טובים.
<h2>דף לא.</h2>
פיסקא בפסח קורין בפרשת מועדות כו' אמר אביי (והוא דלא) [והאידנא] נהוג עלמא למקרי משך תורא כו'. אמר רבינו שמעון קיירי זצוק"ל בהלכות גדולות שחיבר בסידור פרשיות של ימים טובים וכהלין ארבעה יומי דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרין סיפרא בחד קורין תלתא גברי בענינא דיומא וחד קרי בפנחס מן והקרבתם אשה דפסח עד סוף פיסקא ובמהדורא חזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין ולא מצאתי לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמרא שקריאת כל המועדות מפורשות בגמרא וכמה בני אדם קורין במועדות מפורש לקמן במתני' וקריאת המוספין אינה נזכרת כלל בשום מקום ונ"ל שאינו [א]לא תיקון הגאונים שיקר' המפטיר במוספין כדי לגורסם שליח ציבור ויאמר אותם בתחלה ומפני שהמפטיר אינו קורא בתורה אלא לכבוד התורה לא חששו שיקראו במה שקראו הראשונים אלא תיקנו שיקרא במוספין ובאילו ארבעת ימי המועד שאין הפטרה תקנו שיקרא הרביעי במוספין כדי לגורסם שליח ציבור אע"פ שאינו מכח ההלכה.
<h2>דף לא:</h2>
אבל במשנה תורה דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן פוסק. אי קשיא היכי מצינן למימר דמשה מפי עצמו אמרן והא כתיב בהו אלה דברי הברית אשר צוה ד' לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. תשובה ציווהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מ"מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ציוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומש"ה לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה ה'.
עזרא תיקן להם לישראל שיהו מקדימין וקורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. והכפילות שאנו כופלין קודם הפסח משום פקד ופסח וקודם התענית משום צומו וצולו לא ידעתי טעמם. ואע"ג דהי' תקנה שתיקן עזרא לא מיחשבא הא בפ' מרובה ויש לומר דנ"ל תקנת הקריאות חדא מיחשב להו והתם אמרי' דעזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי.
